צהריים טובים

אנחנו עם איחור אלגנטי של חצי יממה בהעלאת הפוסט השבוע של כולנו. ככה זה אצלנו, עד שמתארגנים, מוצאים בגד, מחליטים מה לכתוב, מחליפים בפעם החמישית נעליים ומעלים סוף סוף את הפוסט הנשמה יוצאת.

המדור שהיה מלא, גדוש וחגיגי צומצם למינימום לאחר האסון הכבד של משפחת גרוס עם היקטפן של הבנות יעל ואביגייל ע"ה ומצבם הקשה של הבנים.

כהרגלנו נודה לשולחות החומרים למייל האדום שבראש דף האתר. שמחנו לקרוא את הגיגיכן, חלק עלה במשך השבוע וחלק עולה בפוסט זה. מקווים שתיהנו מהפינוק ששלחנו לשולחות החומרים.

טעמנו בשבילכן: אנטריקוט במרינדת שום, פרטים בהמשך.

משהו לנשמה / חדר התהילים

השבוע משתפת אותנו מגישת התוכנית עניין משפחתי רחל קליין פסטג.

אחד האייטמים המרגשים אותם העליתי לשידור בשבוע שעבר היה אמירת תהילים בציבור באינטרנט במיוחד עבור אנשים שאין מי שיאמר עבורם תהילים.

ביקשתי משרה מינסטר שוב להסביר לנו על הפרוייקט המיוחד הזה:

"אמירת התהילים בציבור באינטרנט, ואני מדגישה את המילה בציבור, אומרת שרה "מאפשרת לאנשים מכל רחבי העולם, להתאסף באותה השעה, לאמירת תהילים משותפת כציבור של מתפללים ולא כיחידים. כולנו יודעים שאין להשוות בין תפילת היחיד לבין תפילת רבים.

גדולתו של המיזם היא בכך, שאין צורך לצאת מהבית, על מנת להיות חלק מהציבור. למרות שכל אחד יושב בביתו, כולנו ציבור מתפללים אחד, שאומר את אותם פרקי התהילים, בו זמנית בכמה מדינות בעולם, ומתפלל לשלומם של אותם אנשים ובאותם רגעים ממש".

איך זה קורה בפועל?

"אמירת התהילים בציבור באינטרנט מתרחשת בחדר אינטרנטי שכתובתו:

http://tehilimyahad.com/mr.jsp?r=FrgDURa78C

אחת לשבועיים, בימי שלישי בשעה 21:00 בערב, אני פותחת את החדר לכל המשתתפים. הפגישה נפתחת בדברי תורה המוקרנים במצגת לנוחות המשתתפים, ואח"כ אנחנו אומרים פרקי תהילים ביחד. גם הפרקים עצמם מוקרנים במצגת ומתורגמים לספרדית. יש לנו בקבוצה משתתפים מדרום אמריקה, אשר אינם מדברים וקוראים עברית.

לאחר אמירת התהילים, אני מקריאה שמות שנשלחו אלי מראש, על מנת שהציבור יתפלל עבורם, בין לרפואה שלמה, בין זיווג או לזרע בר קיימא, כמו גם ללידה קלה, פרנסה, התקרבות ליהדות וכו'. בד"כ אני מקדישה את הערב, למישהו שקרובי המשפחה ביקשו במיוחד, בשל מצבו הקשה.

איך נולד המיזם האינטרנטי?

"לפני כשנתיים וחצי, נולדה לבת דודתי תינוקת עם בעיה בריאות. היא הובהלה לבי"ח שניידר במצב קשה מאד. הרופאים עבדו שעות לנסות להציל אותה, כשההורים עומדים ומתפללים להצלתה. בשלב מסויים, הרופא הרים ידיים, פשט את החלוק והודיעו להורים שאין לו יותר מה לעשות. בת דודתי אמרה לו, כל אחד ימשיך לעשות את תפקידו. אתם תמשיכו לעסוק להחיות אותה, אנחנו נתפלל והקב"ה יציל אותה. וכך היה. בהזדמנות אחרת, שמעתי את הרבנית קולודצקי שואלת מישהי שבאה לבקש עזרה, אם יש מי שיתפלל בעדה. היא ענתה שלא. באותו זמן יצא לי גם להסתובב במחלקה האונקולוגית, וראיתי אנשים במצבים קשים, שאינם יכולים ואולי אפילו אינם יודעים על המתנה הנפלאה שיש לנו, והיא תפילת ציבור לרפואתו של האחר. והרי אומרים שכל המתפלל על חברו, הוא נענה תחילה. כל הדברים האלו, ותמיכתה של הרבנית איפרגן, דחפו אותי להקים את המיזם הזה לטובת הציבור".

אני בטוחה שבמהלך השנתיים של המייזם הצטברו באמתחתך סיפורים רבים. שתפי אותנו..

"במהלך השנתיים צברתי סיפורים רבים ומרתקים, בשנה האחרונה, נפקדו 4 זוגות שהציבור התפלל עבורם בזרע בר קיימא, שזהו אחד הדברים שמשמחים במיוחד את ציבור המתפללים.

לפני כשנתיים התפלל הציבור לרפואתה של אישה שחלתה בסרטן ונאלצה לעבור טיפולים כימותרפיים קשים ביותר. הזכרנו את שמה, מדי שבועיים, והציבור התפלל מכל הלב. גם האשה עצמה, היתה איתנו בכל השבועות הקשים הללו. היא לא הפסידה אפילו פעם אחת. במהלך כל התקופה שהיתה אמורה להיות קשה מאד, שמענו ממנה כי היא עוברת את הטיפולים בצורה קלה יחסית, וכי כל האחיות באותה מחלקה אונקולוגית היו המומות מהדרך שבה היא מתמודדת, והמקרה שלה אף הוצג בכנס אחיות ארצי, כניצחון הרוח על הגוף. לדבריה, המיזם הזה נתן לה כוחות נפש, שגם היא לא ידעה עליהם. והעובדה שרבים כל כך מתפללים למענה וביחד איתה, עשתה את ההבדל הגדול".

שוחחתי עם שרה כמה שעות לאחר השידור ברדיו וכך היא מספרת:

"כמה דקות אחרי השידור, קיבלתי טלפון מאישה שדיברה בקול חנוק מדמעות, ואמרה לי, כל הזמן חיפשתי דבר כזה. אני אישה המגדלת לבד שני ילדים, אני חולה, יש לי ילד חולה, ואין לי אדם בעולם שיכול להתפלל עבורי. כששמעתי שיש אפשרות שהציבור יתפלל בעדי, התרגשתי מאד, ואמרתי, אולי מכאן יבא עזרי".
אני רוצה להודות לקב"ה שזיכה אותי להיות שליחה טובה. לפני כל תוכנית אני מתפללת לה'
ומבקשת שלא תצא חלילה תקלה תחת ידי. ועם בזכות האייטם הזה ייאמרו עוד כמה פרקי תהילים
והיה זה שכרי..

המעונינים להצטרף לאומרי התהילים והצריכים רחמי שמים, מוזמנים לשלוח מייל לכתובת:  [email protected]

גיל הזהב

הירוק הירוק הזה

מייל שרץ ברשת והגיע אלינו. בימים של ציד מכשפות ירוק כדאי לקרוא ולהחכים.

בתור לקופה בסופרמרקט אמרה הקופאית הצעירה לאשה מבוגרת כי עליה להביא בעצמה את שקיות האריזה, כי שקיות הפלסטיק אינן טובות לסביבה. האשה המבוגרת התנצלה והסבירה: "בזמני לא היה לנו את הדבר ה"ירוק". הקופאית אמרה: "זו הבעיה שלנו היום. לדור שלך לא היה אכפת מספיק כדי לשמור על הסביבה".

אכן, היא צדקה – לדור שלנו לא היה את ה"ירוק" הזה, בזמנו.

באותם ימים החזרנו בקבוקים של חלב, סודה ובירה לחנות. החנות שלחה אותם חזרה למפעלים, שבהם רחצו ועיקרו אותם ומילאו אותם מחדש. כך השתמשו באותם בקבוקים שוב ושוב. כך הם, למעשה, מוחזרו. אבל אז לא היה לנו את ה"ירוק" הזה.

עלינו רגלית במדרגות כי לא היו לנו מדרגות נעות בכל חנות גדולה ובכל בנין משרדים. הלכנו אל חנות המכולת ולא טיפסנו לתוך מכונית בעלת 300 כוחות-סוס בכל פעם שהיינו צריכים ללכת שני רחובות. אבל, היא צדקה, לא היה לנו אז את ה"ירוק" הזה.

בימים ההם כיבסנו את חיתולי-התינוקות כי לא היו חיתולים חד-פעמיים. יבשנו את בגדינו על חבלים בשמש, ולא במייבשים זוללי-אנרגיה. הרוח ואנרגיית-השמש אכן יבשו את בגדינו. ילדינו לבשו בגדים
זה-אחרי-זה, כי לא תמיד רכשנו עבורם בגדים חדשים. אבל, הגברת הזו צדקה, לא היה לנו את ה"ירוק" הזה בזמננו.

במטבח בחשנו וערבלנו בידיים, כי לא היו לנו מכשירים חשמליים לכל פעולה.

כאשר ארזנו חפץ שביר, כדי לשלוח אותו בדואר, השתמשנו בעיתון ישן כדי לרפד את האריזה למניעת שבירה, ולא היו קלקר או פתיתי פלסטיק, או יריעת בועות פלסטית, לשם כך.

באותם ימים לא הפעלנו מנוע ושרפנו בנזין כדי לקצור את הדשא: השתמשנו בכוח הגוף שלנו כדי להניע את מקצצת הדשא. התעמלנו על ידי עבודה, כך שלא היינו צריכים ללכת למועדון-בריאות כדי לרוץ על מכשירי הליכה המופעלים על ידי חשמל. אבל, היא צדקה, לא היה לנו אז את ה"ירוק" הזה.

צילום: ד"ר לבנה קורדובה

שתינו מברז המזרקה כאשר היינו צמאים ולא השתמשנו בכוס או בבקבוק פלסטיק בכל פעם שהיינו צמאים.

מלאנו את עטנו בדיו בכל פעם שהיה צורך בכך, ולא רצנו לקנות עט חדש. החלפנו את סכין-הגילוח במכשיר, ולא השלכנו את כל המכשיר רק בגלל שסכין-הגילוח שבו קהה. אבל, לא היה לנו אז את ה"ירוק" הזה.

באותם ימים, אנשים נסעו באוטובוסים וילדים רכבו על אופניים אל בית-הספר, או הלכו ברגל, במקום הפיכת האמא שלהם לשירות מכונית של 24 שעות.

היה לנו שקע חשמל אחד בחדר, לא בנק של שקעים כדי לחבר אליהם תריסר מכשירים. לא היה לנו צורך בחפץ ממוחשב כדי לקלוט אות מלוויין המרוחק אלפיים מייל, בחלל, כדי למצוא את חנות הפיצה הקרובה (בכלל לא היו אז חנויות פיצה).

אכן, האם אין זה עצוב שהדור העכשווי מקונן על כך שאנו, הזקנים, כה בזבזנים בגלל שאין לנו את ה"ירוק" הזה ?…

מתכון לשבת

השבוע ממליצה מירי זורגר על צלי אנטריקוט במרינדת שום

מצרכים

1 נתח אנטריקוט במשקל של כ 3 ק"ג.

למרינדה:

2 ראשי שום טריים טחונים, 3 כפות פפריקה אדומה, 1 כפית פלפל שחור גרוס טרי 3 בצלים קצוצים, 2 כוסות ציר בקר או עוף, 1 כוס יין לבן, מעט מלח, מעט שמן לטיגון

אופן ההככנה

את מצרכי המרינדה יש לערבב היטב בקערה המתאימה לגודל הנתח. את הנתח יש להעביר אל המרינדה ולצפות אותו במרינדה מכל הכיוונים. לכסות בניילון נצמד ולהשהות לילה בקרור.

לחמם שמן בסיר מתאים ולטגן את הנתח מכל הכיוונים. להנמיך את האש ולבשל 3 שעות.

באם אין נוזלים יש להוסיף ציר בקר לפי הצורך.

לצנן ללילה ולפרוס, להגיש עם רוטב מהצלי ובתיאבון.

הפינה לשיפוטכן

מידי שבוע אנו מציבים כאן שאלה מחיי המשפחה. נשמח שתכתבו לנו (כן, כן, במייל האדום) את דעתכן המנומקת בעד או נגד. אנו נעלה מדי שבוע תשובה נבחרת מכל צד, והשולחות, באם ימלאו פרטים בשלמות, יזכו במשהו נחמד.

שאלת השבוע: האם אתן בעד או נגד שיתוף של ילדים בקשיים כלכליים שמתגלים בבית.

לא טעיתן, זו אותה שאלה משבוע שעבר. תקלה שהייתה לנו במייל לא אפשרה לנו לקבל תשובות מלאות, נשמח לקבל את תשובותיכן.

בשורות טובות